<h1>ספר הנייר הלכ' מיאון</h1>
<h2>דף קז:</h2>
ביבמות פ' בית שמאי תניא אין נושאין את הקטנה, והנושא הקטנה ומיאנה בבעל הרי זו ממאנת והולכת ואינה צריכה הימנו גט שקידושי קטנה אינה כלום. קטנה שהשיאה אביה ונתארמלה או נתגרשה כשהיא קטנה הרי היא כיתומה בחיי אביה, ואם נשאת כשהיא קטנה בחיי אביה הרי זו ממאנת והולכת. קטנה שיכולה למאן כל שהשיא[ו]ה אמה או אחיה לדעתה השיאוה שלא לדעתה אינה צריכה למאן, אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי חנינא בן אנטיגנוס דאמר כל תינוקת שאינה יודעת לשמור קידושיה אינה צריכה למאן. לשון המיימוני, איזהו קטנה שצריכה למאן מבת שש עד בת עשר בודקין אותה לפי יופי דעתה אם יודעת לשמור קידושיה, לא שתשמרם כדרך ששומרת האגוז והתמרה וכיוצא בהן, הרי זו צריכה למאן. ואם אינה יודעת אינה צריכה מיאון אלא הולכת לבית אמה כאילו לא נתקדשה מעולם. ופחותה מבת שש אפילו יודעת לשמור קידושיה אינה צריכה למאן, ואם יתירה על בת עשר אפילו סכלה ביותר צריכה למאן. חרשת אעפ"י שנישואיה אינה אלא מדברי סופרים כנשואה קטנה לא תקנו לה מיאון כדי שלא ימנעו מלנשאה. ממאנת היא הקטנה בין מן הארוסין בין מן הנישואין בין בפני בעלה בין שלא בפני בעלה, וכשם שממאנת בבעל כך ממאנת ביבם. וממאנת בבעלה נשאת לאחר ממאנת בשני וכן בשלישי עד כמה פעמים, כל זמן שהיא קטנה יש לה מיאון, אעפ"י שהיא נשואה ועמדה ונתקדשה לאחר קידושיה הן הן מיאונה.
כיצד סדר מיאון, באה בפני ב"ד או בפני שני הדיוטות ואו' אתם פלוני ופלו' הודעתי לכם שאין רצוני בפלו' בעלי או אין רצוני בקידושין שקידש[ו]ני אמי או אחיי וכיוצא בדברים אלו, ואפי' היו אורחין מסובין בבית בעלה והיא עומדת ומשקה להם ואמ' אין רצוני בפלו' בעלי הרי זה מיאון. השנים שהיא ממאנת בפניהם צריכין שיהיו מכירין אותה ואת בעלה. ולפיכך צריכין שיכתבו לה גט מיאון ואינו כגט גירושין שאינו צריך לא נתינה ולא מסירה ולא דבר ממשפטי גט הגירושין. ואין כותבין בו טופס הגט כלל שאינו [אלא] כמעשה ב"ד. וכבר נהגו כל ישראל לכתוב גט מיאון, וזה הטופס בנוסח של רבי' משה מיימון [פי"א מגירושין הי"א], ברביעי בשבת בכך וכך לירח פלו' שנת כך וכך לבריאת עולם מיאנה בפנינו פלוני' בת ר' פלו' בפ' ר' פ' בעלה ואמרה בפנינו אמי ואחי הטעוני וקדשוני לפ' ב"ר פלו' ואני קטנה והשתא גלינא דעתאי קדמיכון דלא צבינא ביה ולא רעינא ולא קאימנא עימיה, ובדיקנא בפלו' דא ואשכחן דעדיין היא קטנה בשנים וכתיבנא וחתימנא לה גט מיאון דנן להיות בידה לזכות ולראייה, פלו' ב"ר פ' עד, פלו' ב"ר פ' עד, עכ"ל המיימוני.
הגהה. ומוסיף רמ"ק, וכתיבנא לה גט מיאון דנן למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצביין וכתיבנא וחתימנא להיות בידה לזכות ולראייה, עכ"ל.
<h2>דף קח.</h2>
הממאנת באיש אינה כמגורשת ודינה עם בעלה כמי שלא קידשה מעולם, היא מותרת בקרוביו והוא מותר בקרובותיה ולא פסלה מן הכהונה, ואם נשאת לאחר או גירשה או מת או מיאנה מותרת לחזור לראשון, ולא עוד אלא אפי' גירש בעלה הראשון בגט והחזירה ומיאנה בו ונשאת לאחר אחר המיאון וגירשה השני מותרת לחזור לראשון דהוי כמו שלא נתגרשה מעולם בגט. הממאנת ביבם אסורה לאביו מפני שנראית ככלתו אבל מותרת בכל שאר קרוביו.
<h2>דף קיב:</h2>
עד מתי הבת ממאנת כל זמן שהיא קטנה עד בת י"ב שנה ויום אחד, ומשם ומעלה נקראת נערה עד ו' חדשים, ומששה חדשים ומעלה נקראת בוגרת, ואין בין נערות לבגרות אלא ו' חדשים בלבד. וממאנת והולכת עד שיגיעו ימי הנעורים, בד"א בשלא בא עליה הבעל אחר שנעשית בת י"ב שנה ויום אחד, אבל אם בא עליה אחר שהגיעו הי"ב שנה ויום אחד הואיל ובעילה מן התורה קונה הרי זו אינה ממאנת, ואפי' הביאה שתי שערות תוך הזמן הזה אינו אלא שומא וממאנת, ואם הגיעו השנים האילו ולא הביאה שתי שערות אינה ממאנת דחיישינן שמא הביאה סימנים ונשרו וצריכה גט מספק. קטנה שלא מיאנה והגדילה אעפ"י שלא נבעלה משנעשית בת י"ב שנים ויום אחד הרי זו אינה ממאנת שהרי הגדילה וצריכה גט מדברי סופרי' שהרי לא בא עליה משהגדילה [ואם עמדה ונתקדשה] תופסין בה קידושי השני ויגרש הראשון ויכנוס השני, ואם בא עליה השני קודם שגירש הראשון תצא מזה ומזה, ואין הוולד מן השני ממזר, ואם בא עליה הראשון קודם שגירש השני הוולד ממזר. כל השנים האמורות בבן ובבת ובערכין אינן לא שני חמה ולא שני לבנה אלא שנים [של] סדר העיבור שהם פשוטות ומעוברות שקבעו ב"ד הקדמונים. אין סומכין ע"פ נשים וע"פ קרובים להעיד השנים אלא על פי עדים כשרים להעיד.
